בסיפור בריאת העולם המתוארת על ידי התורה, אנו מוצאים קטע בטקסט לאחר שהשם ברא את האדם הוא אמר: "לא טוב שהאדם לבדו".

האשם קבע שהבן אדם צריך בן לוויה, אבל לקח קצת זמן עד שחוה נוצרה. תחילה נבראו כל החיות, והשם ביקש מהאדם לקרוא להן. בסוף חלק זה כתוב "… אך האיש לא מצא בן לוויה תואם לו".

במדרש יש את התשובה שהשם היה "מתנהג כמו שדכן", מנסה להתאים את האדם הראשון לכל חיה בגן.

הסיפור הזה עשוי להידמות לבליינד דייט. אז אתה הולך למלון, מאוד עצבני, תוהה איך יהיה הדייט כשהיא תגיע.

וכשמישהו מגיע אתה חווה תחושה סוחפת. דמיינו את אדם בלובי של "גן העדן של המלון" ממתין בדאגה. ומי שמגיע הוא פיל, או ג'ירפה! "זה לא יעבוד השם."

אדם המסכן. הוא פגש את כל החיות והוא לא היה מרוצה. מדוע אדם לא היה שמח עם בעל חיים כבן לוויה בחיפושיו אחר אהבה ואחדות?

כי החיות כפופות לאדם ולא שוות לו. וזו הסיבה שאדם לא יכול היה להפסיק להיות בודד כי הוא לא הצליח למצוא אהבה אמיתית בישות כפופה, נשלטת.

התורה די ברורה בתיאור בן לוויה האידיאלי לאדם. היא בטח "קנגדה". המילה העברית קנגדה פירושה "נגד, הפוך, מקביל". האשם מתכוון שבן הזוג של אדם יהיה מישהו שבאופן חיובי ומכבד מאוד "תתמודד מולו בראש", ויגרום לה להתייחס אליו באותה רמה.

התורה והקבלה מתייחסות לזוגיות של כל זוג כחלק מתהליך המתקן את מערכת היחסים של אדם וחוה, ובכך מקבל את אור האהבה בחזרה לעולם. לא ניתן להשיג אהבה אמיתית באמצעות שליטה. זה דורש כבוד הדדי, הכרה בפוטנציאל של זה, גם כשחושבים אחרת, והרבה נדיבות.

לקוח מתוך הספר אור אינסופי מאת רבי דוד אהרון